אריה חברה לבטוח בע"מ נ' כל ביט בע"מ

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת פ. לוקיץ) בת.א. 7000-10-07 מיום 2.5.11.

המבקשת הגישה נגד המשיבה תביעה לתשלום דמי ביטוח למשאית לתקופה מ- 1.11.02 עד 31.10.02. המשיבה הגישה נגד המבקשת תביעה שכנגד לתשלום תגמולי ביטוח בגין גניבת המשאית ביום 22.9.03.

המבקשת הגישה בקשה לדחיית התביעה שכנגד מפאת התיישנות, מאחר והוגשה בחלוף יותר מ- 3 שנים ממועד גניבת המשאית.

בימ"ש קמא דחה את טענת המבקשת. בימ"ש קמא קבע כי יש להחיל על נסיבות המקרה את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות. מאחר והמבקשת יצרה בפני המשיבה מצג באשר להעדר כיסוי ביטוחי, מקרה הביטוח לא ארע ביום הגניבה של המשאית , אלא במועד מאוחר יותר, בו הסתבר למשיבה, בעקבות הגשת תביעת המבקשת, כי עמדתה של המבקשת שונה.

בבקשתה טענה המבקשת כי טעה בימ"ש קמא כאשר ביסס החלטתו על טענות שכלל לא נטענו על ידי המשיבה וכאשר קבע כי יש להחיל על המקרה את הוראות סעיף 8 לחוק ההתיישנות.

המבקשת טענה כי באם טענתה תתקבל, הדבר יחסוך זמן שיפוטי יקר והוצאות, במיוחד כאשר מדובר במקרה שארע לפני למעלה מ- 7 שנים וקיים קושי באיתור הראיות והגשתן.

המשיבה טענה בתשובתה כי יש לדחות את הבקשה על הסף מהטעם שהמבקשת צרפה לבקשתה מסמך שלא עמד בפני בימ"ש קמא (מכתב המבקשת בדבר דחיית התביעה). יחד עם זאת טענה המשיבה כי דוקא מכתב זה מאשש טענתה כי תביעתה נדחתה בין היתר בגלל אי תשלום הפרמיה (דבר שמנע ממנה את הגשת התביעה) וכי המבקשת הוליכה אותה שולל בהתנהגותה. המשיבה טענה כי הטענה בדבר תחולת סעיף 8 לחוק ההתיישנות נטענה על ידה הן בכתב התביעה שכנגד והן בכתב ההגנה מפני תביעת המבקשת (ובמיוחד בסעיפים בהם נאמר במפורש כי המשיבה לא ידעה שהמבקשת מאשרת שהפוליסה בתוקף וכי רק לאור אישורה שולמה מלוא התובענה שהגישה המבקשת, המהווה מלוא תשלומי הפרמיה).

המשיבה טענה גם כי המבקשת נהגה בחוסר תום לב ולחילופין טענה כי גם אם היה מקום לטענת ההתיישנות – יש צורך לערוך לגביה בירור עובדתי, במיוחד בשאלה האם נמסר למשיבה מכתב הדחיה (שלא הוגש לבימ"ש קמא חרף החלטתו) אם לאו.

המבקשת הגישה תגובה לתשובה ובה חלקה על טענות המשיבה.

אכן ראוי להכריע בשאלת ההתיישנות בשלב מוקדם על מנת לחסוך התדיינות מיותרת במידה והטענה תתקבל, כקביעתו של כבוד השופט עמית ברע"א 2919/07, רע"א 901/07, רע"א 9788/08 מדינת ישראל- הועדה לאנרגיה אטומית נ. כהן ואח' (פסק דין מיום 19.9.10) ואולם בהמשך מוסיף כבוד השופט עמית וקובע כי:

"כאמור, מקום בו מתבקשת דחיית התביעה על הסף מחמת התיישנות, נקודת המוצא היא שהעובדות הנטענות בכתב התביעה הן נכונות. כאשר הבירור העובדתי-ראייתי בתביעה גופה עשוי להשליך על אופן ההכרעה בסוגיית ההתיישנות, שאלת ההתיישנות לא תידון כטענת סף (השוו רע"א 7372/09 Siberia Airlines נ' עיזבון המנוח אלכסנדר גריגורייביך ז"ל (לא פורסמה, 23.2.2010).

סילוק התביעה על הסף מחמת התיישנות מצריך זהירות מרובה תוך מתן משקל לזכות החוקתית של הגישה לערכאות (ע"א 2728/06 פלונית נ' מרכז רפואי סורוקה (לא פורסם, 24.3.2008) (להלן: עניין פלונית)). מנגד, על בית המשפט לשקול את התכלית ואת הטעמים שבבסיס מוסד ההתיישנות (ע"א 9413/03 אלנקווה נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה, ירושלים (לא פורסם, 22.6.2008) (להלן: עניין אלנקווה); ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 433 פסקה 11 (2003) (להלן: פרשת תלמוד תורה))".

בענייננו – מטיעוני שני הצדדים עולה כי טענת ההתיישנות עדיין טעונה בירור עובדתי (כטענתה החילופית של המשיבה), במיוחד כאשר מכתב המבקשת למשיבה לא הוצג בפני בימ"ש קמא חרף החלטתו, והוא מהווה המסד לטענות הצדדים.

בנסיבות אלה אני דוחה את הבקשה.

מאחר ומדובר בהחלטת ביניים של בימ"ש קמא , הוא יוכל לשוב ולהדרש לטענת ההתיישנות בפסק הדין, בהתאם לראיות שיובאו בפניו בענין זה.

בשים לב לנסיבות – אין צו להוצאות.

פקדון, ככל שהופקד, יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ב, 21 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: